<h1>ספר השולחן הלכ' תענית שער שלישי</h1>
<h2>דף יא:</h2>
ואע"פ שאמרו אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד, לא אמרו כן אלא על חומר התענית כגון נעילת הסנדל ותשמיש המטה ושאר החומרות. אבל על התפלה לא דברו, שהרי אמרו אלא תשעה באב בלבד, והרי אין תשעה באב כתענית צבור לתפלות, אלא ודאי על שאר החומרות אמרו כן, ולא על התפלה. וכן כתב הרב רבינו משה בר מימון ז"ל. וכל תענית מתענית הצרות שגוזרין על הצבור, מתפללין תפלת נעילה, ואפילו בזמן הזה ובחוצה לארץ, חוץ מתשעה באב וארבעה צומות שאינן כתענית צבור לנעילה, כמו שמפורש בפרק מקום שנהגו, וכן דעת הרב רבי משה בר מימון ז"ל והרב ר' אברהם בר דוד ז"ל. ירדו להם גשמים, עד מתי יהיו יורדין ויפסקו הצבור התענית, עד שירדו בעומק הארץ החריבה טפח ובבינונית טפחיים, ובעבודה עד שירדו בעומקה שלשה טפחים.
<h2>דף יב:</h2>
בכל יום תענית שבית דין גוזרין על הצבור מפני הצרות, בית דין והזקנים יושבין בבית הכנסת, ובודקין על מעשה אנשי העיר, מאחר תפלת שחרית עד חצי היום, ומסירין המכשולות של עבירות, ומזהירין ודורשין וחוקרין על בעלי חמס ועבירות ומפרישין אותן, ועל בעלי זרוע ומשפילין אותן, וכל כיוצא בדברים אלו. ומחצי היום ולערב רביע היום קורין בברכות ובקללות של תורה שנאמר מוסר י"י בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, ומפטירין בנביא בתוכחות מענין הצרה, ורביע היום האחרון מתפללין מנחה וזועקין ומתחננין כפי כחן.
כתב רב פלטוי גאון ז"ל בתענית של שני וחמישי בצפרא קרינן בפרשה דשבתא, ובמנחה בפרשת תענית. כתב כן, לפי שאמרו בגמרא, ריבעה דיומא קרינן ומפטירינן ולא אמרו בצפרא, הלכך מה שנהגו עכשיו כשחל התענית בשני ובחמישי שקורין בבקר ויחל וכן בערב, שלא כהלכה הוא, שהרי אין אנו מפטירין אלא פעם אחת בערב וכן אין קורין בפרשת ויחל אלא פ"א בערב.
<h2>דף טו.</h2>
בכל יום משבע תעניות האחרונות של מטר מתפללין על סדר זה, מוציאין התיבה לרחבה של עיר, וכל העם מתקבצין, ומתכסין בשקין, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ועל גבי ספר תורה, כדי להגדיל הבכיה ולהכניע לבם. ואחד מן העם נוטל מן האפר ונותן בראש הנשיא ובראש אב בית דין במקום הנחת תפלין כדי שיכלמו וישובו בתשובה, וכל אחד ואחד נוטל אפר ונותן בראשו. ואחר כך יושבין כולן ומעמידין ביניהם חכם וזקן. לא היה שם זקן מעמידין חכם, לא היה שם לא זקן ולא חכם מעמידין אדם בעל צורה. ואומר לפניהם דברי כיבושין, אחינו לא שק ותענית גורמין, אלא תשובה ומעשים טובים גורמין. שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא אלהים את שקם ואת תעניתם, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ובקבלה הוא אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם וגו'. ומוסיף בענינים אלו כפי כחו עד שיכנע לבם וישובו תשובה גמורה. ואחר שגומר דברי כבושין עומדין בתפלה. ומעמידים שליח צבור הראוי להתפלל בתעניות אלו. ואם היה אותו שאומר דברי כיבושין ראוי להתפלל מתפלל, ואם לאו מורידין אחר. אי זהו ראוי להתפלל בתעניות אלו, איש שהוא רגיל בתפלה, ורגיל לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, (ומיטפל) [ומטופל] ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה. ולא יהיה בבניו ובני ביתו וכל קרוביו וכל הנלוים עליו בעלי עבירה, אלא יהיה ביתו ריקן מעבירה. ולא יצא עליו שם רע בילדותו. שפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב. ואם היה זקן והיו בו כל המדות האלו הרי זה מפואר. ואם אינו זקן ויש בו כל המדות האלו הרי זה יתפלל. ומוסיף שש ברכות בתפלה.
וזהו סדר התפלה שמתפלל בחוצה לארץ. מתחיל עד ברכת גואל ישראל, ואומר ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו גאלה שלימה למען שמך ופדנו מכל צרה וצוקה. ענינו אבינו עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו, אל תתעלם אזנך משמוע תחנתינו, ואל תתעלם מבקשתינו, היה נא קרוב לשועתינו טרם נקרא לך עננו כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, כי אתה גואל ופודה ומציל ועונה בכל עת צרה וצוקה, וקיים לנו י"י אלהינו את הברית ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה, ותראה לפניך עקידת יחיד שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ויגולו רחמיך על מדותיך. מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה. בא"י גואל ישראל. והם עונין אמן. וכן על כל ברכה וברכה.
ואחר כך עומד חזן הכנסת, והוא [העובר] [שמש העובד] את העיר ואומר [תקעו] הכהנים תקעו, והם תוקעין תקיעה אחת. וחוזר השליח צבור ואומר, אתה זוכר מעשה עולם, ופוקד כל יצורי קדם, כי זכר כל היצור לפניך בא, מעשה אנוש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש, אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך, כי דורשיך י"י לעולם לא יכשלו ולא תכלים לנצח כל החוסים בך, וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם, ככתוב בתורתך ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים. ונאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב, ונאמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. ובדברי קדשך כתוב לאמר, זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום י"י טרף נתן ליריאיו יזכור לעולם בריתו. ונאמר ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו. ועל ידי עבדיך הנביאים נאמר, הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר י"י זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ונאמר וזכרתי אני את בריתי אתך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם. ונאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום י"י.
אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ביום הזה, ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם, ובעבור כבוד שמך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך. וקיים לנו י"י אלהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני י"י. מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. בא"י זוכר הנשכחות.
וחזן הכנסת אומר הריעו בני אהרן הריעו, ומתריעין שלשה שברים ותרועה מפני הספק שנסתפקו רבותינו בדבר כמו שמפורש במסכת ראש השנה, וחוזר שליח צבור ואומר אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם, מן השמים השמעתם את הוד קוליך ונגלית עליהם בערפלי טוהר, וגם כל העולם חל מלפניך, ובריות בראשית חרדו ממך, בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך תורה ומצות ולהנחילם לשבטי ישורון, ותשמיעם את הוד קולך ודברות קדשך מלהבי אש, בקולות וברקים עליהם נגלית, ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתך ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה, ונאמר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול. ונאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ובדברי קדשך כתוב לאמר, עלה אלהים בתרועה י"י בקול שופר, וכתוב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך י"י. וכתוב תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ונאמר הללויה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עוזו וגו'. ועל ידי עבדיך הנביאים נאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לי"י בהר הקודש בירושלים. ונאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו. ונאמר וירא העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה ויעל כל העם העירה איש נגדו וילכדו העיר.
ובתורתך י"י אלהינו כתוב לאמר, וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם, אני י"י אלהיכם. ונזכרתם לפני י"י אלהיכם ונושעתם מאויביכם. וזכור לנו י"י אלהינו זכותו של יהושוע עבדך נביאך ורחם עלינו למען שמך. מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע תרועה.
וחזן הכנסת אומר תקעו בני אהרן תקעו, והם תוקעין תקיעה אחת, וחוזר שליח צבור ואומר שיר המעלות אל יי' בצרתה לי קראתי ויענני וגו' ואומר כל המזמור. וזכר לנו י"י אלהינו זכות של שמואל חוזך והמלא עלינו רחמים למען שמך. מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע צעקה.
הריעו בני אהרן הריעו ומתריעין, וחוזר שליח צבור ואומר שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי ואומר כל המזמור. וזכור לנו י"י אלהינו זכותו של אליהו והמלא עלינו רחמים למען שמך. מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה, בא"י שומע תפלה.
תקעו בני אהרן תקעו, ותוקעין תקיעה אחת. וחוזר שליח צבור ואומר שיר המעלות ממעמקים קראתיך י"י וגו' ואומר עד סוף המזמור. וזכור לנו י"י אלהינו זכותו של יונה עבדך נביאך והמלא עלינו רחמים למען שמך. מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י העונה בעת צרה.
הריעו בני אהרן הריעו ומתריעין, וחוזר שליח צבור ואומר תפלה לעני כי יעטוף ולפני יי' ישפוך שיחו וגו' ואומר כל המזמור, וזכר לנו י"י אלהינו זכותו של דוד משיחך ושל שלמה בנו מלכך והמלא עלינו רחמים למען שמך. מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י מרחם על הארץ. תקעו בני אהרן תקעו ותוקעין תקיעה אחת. ואומר שליח צבור רפאינו י"י אלהינו ונרפא הושיענו ונושעה וגו' ואומר כל התפלה על הסדר.
ואם אין שם אלא כהן אחד תוקע ומריע, ואין אומרין לו תקע אלא הוא בעצמו תוקע ומריע ותוקע על הסדר, ואם אין שם כהן תוקע לוי, ואם אין שם לוי תוקע ישראל. וזה סדר תפלת התענית שמתענין הצבור על כל צרה שלא תבא, בגשמים בשבע אחרונות, ובשאר הצרות באותן מקומות ששנו בהם חכמים מתריעין כמו שמפורש למעלה. וסדר זה מקובל מפי הגאונים ז"ל. ויש מי שאומר שאומרין אותה תפלה כעין מוסף ולא בשחרית ולא במנחה. ויש מי שהיה אומר שאין אומרין אותה אלא בתפלת נעילה בלבד. וכן נראין דברי רבינו חננאל ז"ל. והנכון שבכל השלש תפלות מתפללין כן, מאחר שלא פירשו כדבריהם לא במשנתינו ולא בגמרא. וכן כתב הרב רבינו משה בר מימון ז"ל. ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל.
סדר זה שכתבנו הוא בגבולין, אבל בהר הבית חותמין הברכה, ואחר כך אומרין מי שענה את אברהם אבינו וגו'. וזהו הסדר, כשמגיע שליח צבור למי שענה את אברהם אבינו, חותם תחלה ברוך י"י אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם בא"י גואל ישראל, והם עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וחזן הכנסת אומר לכהנים תקעו כהנים תקעו, וחוזר שליח צבור ואומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. הריעו בני אהרון, והם תוקעין ומריעין ותוקעין. וכן בברכה שניה לאריכות זה וראשונה לשש ברכות הנוספות, אומר ברוך י"י אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות, והם עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הריעו בני אהרון והם מריעין ותוקעין ומריעין, וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו, ובאחת אומר הריעו, עד שיגמור כל שבע הברכות. ולא היו עונין אמן כלל, לפי שלא היו עונין אמן במקדש, כמו שמפורש בגמרא תענית. וכשהיו תוקעין ומריעין היו תוקעין בחצוצרות ובשופר, כמו שכתוב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך יי'. אבל בגבולין עונין אמן, אבל אין תוקעין בחצוצרות אלא בשופר בלבד ועל הסדר שכתבנו.
<h2>דף טז.</h2>
[ש"ץ שאינו בקי בפירוש סדר עבודה, מהו לאומרה ביוה"כ בצבור. וי"ל דלא אמרינן "רגיל לקרות בתנ"ך ובקי בכל הברכות" אלא בש"ץ היורד לפני התיבה להוציא את שאינו בקי. אבל עבודת היום, דזכירה בעלמא היא, אע"פ שאינו מבין מזכיר והולך, כדאמרינן התם [מגילה י"ח ע"א] הא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא, הכא נמי איכא מצות קריאה וסידורי עבודה].
